רא"ש

רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 – ט' בחשוון ה'פ"ח, 1327, או ה'פ"א), המכונה הרא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית. הרא"ש היה חניך בית המדרש של בעלי התוספות וחכמי אשכנז, ותלמידו של מהר"ם מרוטנבורג. בבגרותו היגר לספרד והקים את בית מדרשו בטולדו. בכך היה לממזג בין מסורת הלימוד והפסיקה האשכנזית ובין המציאות הקהילתית בספרד ובתי המדרש שלה. בספרד שימש אב בית דין, ראש ישיבה, והשיב תשובות רבות לשואלים, שכונסו בקובץ שו"ת הרא"ש. חיבורו המרכזי הוא פסקי הרא"ש, חיבור הלכתי על מסכתות התלמוד הבבלי המתבסס על הלכות הרי"ף ומוסיף עליהם את פסקיהם של בעלי התוספות. מלבד זאת חיבר הרא"ש תוספות (תוספות הרא"ש), פירושים לתלמוד וחיבורים נוספים. השפעתו על פסיקת ההלכה לדורות הרבים הייתה מכרעת. בנו, רבי יעקב בן אשר היה מחבר ספר ההלכה ארבעה טורים שהתפשט ברוב קהילות ישראל, והוא התבסס רבות על פסקי אביו הרא"ש. בנוסף, רבי יוסף קארו בחר בו כאחר משלושת הפוסקים המרכזיים (לצד הרי"ף והרמב"ם) שעליהם השתית את חיבורו שולחן ערוך, שהפך לספר ההלכה המרכזי בעם ישראל.

מקור: ויקיפדיה

ילדים

• יחיאל בן הרא"ש
• יהודה בן הרא"ש
• הרב יעקב בן אשר (בעל הטורים)

רבותיו

• רבי מאיר בן ברוך מרוטנבורג (המהר"ם מרוטנבורג)

תלמידיו

• יוסף נחמיאש
• הרב יעקב בן אשר (בעל הטורים)

ספרים וכתבים