רבי נתן שפירא הירושלמי

רבי נתן שפירא הירושלמי (נקרא גם: נתן בן ראובן דוד (טעביל) שפירא, החיד"א מזכיר אותו בשם "הרב הנשי"א" – ה'רב נ'תן ש'פירא י'שמרהו א'להים; נולד בקרקוב, ונפטר ברגיו שבאיטליה בסביבות שנת תכ"ז, 1667), היה רב, דיין ומקובל ושד"ר בירושלים. בשנת תט"ו (1655) הוא נשלח על ידי עדת האשכנזים בירושלים לאיטליה, הולנד ואשכנז והשתמש באמצעי תעמולה רבים לאיסוף כספים, ולא נמנע מלקבל תרומות מנוצרים. נמצא חתום על תעודה בירושלים בשנת תי"ז (1657). הוא חי באיטליה כעשר שנים עד פטירתו. בספר "גינת ורדים" מאת אברהם בן מרדכי הלוי מסופר שרבני ירושלים התירו לו לקחת אישה נוספת פרט לאשתו הראשונה בחתימת היתר מאה רבנים, והוא גר עם שתי נשיו בחצר בית הכנסת הספרדים. כאשר יצא לשליחות מארץ ישראל לאירופה, הוא נפגש בוונציה עם רבי משה זכות אשר אחר שנפטר כתב את נוסח מצבתו. שם הוא חיבר את ספרו טוב הארץ, והדפיס אותו בוונציה בשנת 1655. חלקו הראשון של הספר עוסק בבירור מעלתה של הארץ ומעלת המגורים בה. בהקדמת הספר הוא כותב כי דבריו מיוסדים על תורת האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל וגם על תורת רבי משה קורדובירו ורבי אברהם אזולאי. ערך את כתבי האר"י שנכתבו על ידי חיים ויטאל, במקביל לעריכה הנפוצה של בן דורו, מאיר הכהן פופרש. חלק ראשון בשם מאורות נתן נדפס בספר "פרי עץ חיים", בקוריץ בשנת תקמ"ב. החלק השני של ספר "מאורות נתן" נקרא בשם מחברת הקודש ונדפס גם הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג. נקרא גם בשם "ספר הכוונות".

מקור: ויקיפדיה