רבן יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי (בספרות הארצישראלית נקרא זַכַּיִ או זַכַּיִי; מכונה ריב"ז; חי במאה ה-1 לספירה) היה מגדולי התנאים בתקופה שסביב חורבן בית שני. היה תלמידו של הלל הזקן, וכמו רבו, היה איש שלום הסולד ממלחמה. לפי מסורת חז"ל, הוא נמלט מירושלים הנצורה, ושכנע את אספסיאנוס להתיר לו להקים את הסנהדרין מחדש ביבנה, שם הנהיג את שרידי החכמים, שיקם את חיי התורה בארץ ישראל, והיה מהראשונים שתיקנו תקנות המתאימות למציאות ללא מקדש. תחילה התגורר בעיירה עֲרָב שבגליל, ולאחר החורבן התיישב בעיירה ברור חיל שבשפלת לוד. לפי המסורת, ניתן לו התואר "רבן" הואיל וכיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין, אף על פי שלא השתייך לשושלת נשיאי בית הלל הזקן. הוא היה תלמידם של הלל ושמאי, ועל פי המסופר במדרש חי 120 שנה. הלל הזקן רבו כינה אותו בתואר: "אב לחכמה ואב לדורות".

מקור: ויקיפדיה

רבותיו

• הלל הזקן
• שמאי הזקן

תלמידיו

• רבי יוסי הכהן
• רבי שמעון בן נתנאל
• רבי אלעזר בן ערך
• רבי אליעזר בן הורקנוס
• רבי יהושע בן חנניה
• רבי חנינא בן דוסא